בס"ד 

חשוון תשע"ה

 

עת להרפות ועת לעשות - הכי אישה שיש !

 

הגיע הזמן , אני אומרת לעצמי , קדימה את יודעת מה את צריכה לעשות , מה הבעייה לסדר לך לו"ז שבועי ? הרי את יודעת בדיוק מה יעשה לך טוב , פשוט להכניס את זה למסגרת , כששם המשחק הוא " קביעות " וזהו , זה כל הסיפור ...את מה הבעייה ?

את קמה בבוקר מוקדם נניח ב5וחצי .. יוגה 40 דק , הילדים קמים ..מארגנת אותם , סנוויצ'ים הליכה לגן במידה ואין גשם אני לוקחת את האוזניות לשמוע שיעור תורה,  בחזור  - עושה "מסלול גן מוארך" ככה שאני מרוויחה גם שיעור תורה וגם הליכה ... מעולה  ( אני כבר מרוצה מהתכנון ) 

ועוד שבוע עובר ... טוב זה לא שלא עשיתי בכלל את כל הדברים שרציתי עשיתי  חלק ... קצת יותר מ"חצי רשימה " כבר מסומנת ב- V ...למה אני לא מצליחה לעשות את הדברים שאני מתכננת למשך השבוע ? ... הרי אם אני מסתכלת על הרשימה היא ממש פשוטה ...

לא רשום שום דבר על  " לבנות בניינים גורדי שחקים " או לחצות את שביל חוצה ישראל ...(הייתי רוצה...)

בסה"כ קצת ניירת ...כמה פגישות , כמה מיילים..יוגה ... שיעורים ... ועוד כל מיני "מותרות" כמו ללכת לחוג - לעצמי , להפגש עם חברה לארוחת בוקר , ללכת לשיעור תורה פעם בשבוע לפחות , לראות את סבא וסבתא , וכמובן כל ה- MUST  - לנקות את הבית , לבשל , לקפל כביסות (ערימות.. ב"ה שיש למי לקפל)

ועוד פרוייקטים " משניים" - נקרא להם - כמו : להוריד בגדי חורף ( מקווה שלא יגיע שוב הקיץ עד שזה יקרה כי בנתיים זה לא קורה ועובר כל פעם לרשימה של שבוע שאחרי ...) לסדר את החדר משחקים ולעשות שם ניפוי רציני ...ולא חסר ...

אההההההההה איך שכחתי - ובתוך כל זה לבנות את החיים בדרום ,בכ-ל הר--בדי---ם!  כבר שנה פה ועדין באיזשהו מקום מרגישה תיירת ...

אז איך עושים את כל זה ונשארים שפויים ? מקורקעים? עם סבלנות לבעל ? לילדים? לחיים ? ולכל מה שמתחכך איתי ???

לפני כל תשובה שעולה לי , מגיעה קודם כל - הודייה עצומה לבורא עולם - מזל --- מזל --- מזל שהבאת לחיי את היוגה ! תודה אבא רחמן שהבאת לי כזה כלי מדהים

לעבור את כל הרשימות האינסופיות האלה ולזכור את "המילים שאני בעצמי שומעת אותם מפי .. בשיעורים שאני מעבירה ... ונזכרת " שבעצם אני כל הזמן מתרגלת ... מתרגלת את כל אותם עקרונות מדהימים , 

של הרפייה , של אי היצמדות ...של קבלה ... זאת הרשימה ? זה מה שהספקת ? - תודה רבה ! 

ברוך השם ! , תרפי ... את משתדלת ... קחי אויר ... תמשיכי קדימה ...תתחזקי בגוף ... ויהיה לך יותר כוח להמשיך ...

והחדשות הטובות הן שזה ברוך השם קורה !

לא מאמינה איך כל פעם אחרי לידות הגוף כמו " מתפרק  " וחוזר לאט לאט למקומו. 

משתקם .. והיוגה היא כמו עוגן , כמו בשורה טובה , הנה - את זוכרת ? זה הגוף שלך , שמסוגל , שחוזר לזקיפות , לטונוס חי , כזה שמורגש - בהליכה , בישיבה , 

איזה כיף , זה ממש סוג של גאולה , ואני כל פעם מופתעת מחדש - הייתכן ... שכל כך הרבה נשים מתהלכות בעולם רופסות , עייפות ,

רק כי כוח החיים וכוח "הרשימות " של ה- TO DO LIST , כך כך מושכים למטה , לעשות בשביל , ועל מנת , ועבור ....כולם רק לא בשבילך ?

היתכן שככ הרבה נשים חיות "בהשרדות " ומגיעות לסוף היום קמלות עם עניים של חצי התורן ?

זה לא חייב להיות ככה .. אני חווה את זה עכשיו ... זה אמיתי ...

אם "היוגה" היתה פה עכשיו ליידי הייתי מחבקת אותה !  בא לי לצעוק ...תודה עצומה , זכות גדולה , להרגיש שוב את עצמי , ללכת עם רגליים מושרשות , צאוור רך , חוליות גב משומנות , וואו , כמה שזה מרגיש שונה מלפני כמה חודשים  , זה כמו  לחיות את החיים כמו פרח נבול ועייף או פרח זקוף  וקליל 

לפעמים המצב כזה עגום שאנחנו הופכות לפרחי פלסטיק מאובנים ...

אם יש משהו שאני ממש לא אוהבת זה פרחים מפלסטיק ... בקיצור יחי הפריחה ! ויחי היוגה ! 

תודה לקב"ה שמזווג זיווגים ...

 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

2006

אט אט האצבעות נפתחות ,זה חומק מיידי ואני משחררת 

אט אט האצבעות נפתחות - זה מרגיש לי נעים , כאן אני מתרחבת 

אתה נושא אותי בכנפיים רחבות תמיד היית פה למעני 

גם כשעצמתי עניי בתוך הפחד ,

נגלתה לי בתוכי - וחיבקת אותי ,

אל  חנון ורחום ,מקבל תפילתי ,

שומע אותי בשתיקות ...

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

סאדנה ביוגה פירושה תרגול קבוע

התרגול הקבוע לא תמיד מניב את הפירות באותו רגע אך עם הזמן -בפרט אם באמת נתרגל בהתמדה נוכל לחוות את כל אשר תרגלנו הופך להיות לאט לאט חלק מאיתנו

 

אני חולקת אתכם את כל אותם דברים שאני בוחרת לתרגל בחיי ...בתקווה שזה יהדהד בכם ויעורר את הדברים שאתם רוצים לתרגל בחייכם

 

תודה על היותכם חלק מהדרך באהבה רווית איטה

 

 

כשפחות ופחות הרגשתי שאני זקוקה לעוד דברים שדרכם אקבל אישור למיוחדות ולעוצה שבי ,והבנתי יותר ויותר שאני שווה כמו שאני ושהמקום בו אני נמצאת בחיי הוא נכון וטוב כשלעצמו הבנתי שאני מתרגלת

הערכה עצמית

 

עם הזמן הצתמצם המקום בתוכי שרוצה להראות שאני "יודעת" וצודקת ,רוצה להגיד את המילה האחרונה ולעמוד על שלי

כשגדל בתוכי המקום שמתחבר לאמת הפנימית , ממקום שקט קשוב  ויודע -שלא מחפש את ההחצנה

הבנתי שאני מתרגלת

 צניעות

 

לעיתים הייתי לוחצת על עצמי- או על אחרים ,לעשות דברים שאני -או הם לא תמיד מוכנים אליהם 

ושלא תמיד יש לי פניות אליהם

כשהתחלתי לקבל את הקצב של החיים ,של אנשים ושל עצמי ,שלכל דבר יש את הזמן והמקום שלו הבנתי שאני מתרגלת

 כבוד

 

 לעיתים הייתי תופסת את הראש שלי עסוק כל הזמן בעבר או באתיד -מעצים אותם ,אפילו שהם לא ממש קיימים- ומנסה לאחוז בהם

כשהתחלתי לחוש שאני יותר ויותר לומדת לכבד את העבר ומתמלאת סקרנות וקבלה לעתיד ולכל העומד להיוולד -הבנתי שאני מתרגלת

-לחיות את הרגע

 

פעם חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם "הכל " ושלחלוק את עצמי/תחושותיי/פחדיי יחשב לחולשה

כשהתחלתי להרגיש בנוח עם הפחדים והחולשות שלי,נתתי מקום לאנושיות שבי ופיניתי את מקום "העצמיות הטוטאלית" לטובת -לחלוק עם אחרים להאמין ,ולקבל מהם הבנתי שאני מתרגלת

 שיתוף

 

לעיתים הייתי מוצאת את עצמי נלחמת בחיים ,רוצה שדברים יהיו אחרת מתנגדת למציאות לסיטואציות להתנהגויות של אנשים סביבי וחווה תסכול ,למה המציאות ככה ?! עם הזמן אני כשאני מבינה שהכל פה מדויק ,שהדברים הם בדיוק כמו שהם אמורים להיות גם אם הם נראים לי רעים וקשים לפעמים ,ושלטבע ולאנשים מסביבי יש את הקצב שלהם הבנתי שאני מתרגלת

 קבלה

 

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי בתוך מערכות יחסים עוצרת "קצת לפני השיא " לא משתפת עד הסוף , "שמה המידע הזה יפגע בי " שומרת על עצמי קרובה - רחוקה , עם הזמן כשלאט לאט הרשיתי לעצמי להפתח ,ראיתי שהאנשים שאוהבים אותי באמת מקבלים אותי עם כל מה ומי שאני ,מכילים את הוויתי השלמה וזה איפשר לי לחלוק איתם את הדברים הכי עמוקים הבנתי שאני מתרגלת

אינטימיות

 

לעיתים הייתי מרגישה שאני "טובה מידיי" נותנת , רגישה לסביבה , וחושבת תמיד על האחר זה הרבה פעמים הוביל אותי למצב של תסכול והתרוקנות שבו לא רציתי לתת שום דבר לאף אחד "ולהשאיר את הכל לעצמי " עם הזמן הבנתי שהאנשים עימם אני חווה זרימת אנרגיה משותפת של נתינה וקבלה מאוזנים ואני לא מרגישה עוד חוסר או עודף הבנתי שאני מתרגלת

 הדדיות

 

לעיתים אני חשה שאני מונעת מהדחפים שלי שבא לי שדברים יהיו כמו שאני רוצה ,שיקרו עכשיו ,שיתנו לי מענה ריגעי,כמו ילדה קטנה ,

עם הזמן אני יותר מקבלת את הדברים כפי שהם וכל מה שמתרחש הוא תרומה לצמיחה שלי דרך הקבלה והלמידה השוטפת הבנתי שאני מתרגלת 

בגרות

 

לפעמים כשאני חשה כאב ,אכזבה או סבל פנימי הקשורים בסיטואציות ,חוויות או מערכות יחסים ם אנשים אני כועסת על עצמי למה אני לא יכולה להיות יותר "קולית " ולהעביר את זה

עם הזמן אני מבינה יותר ויותר איך הקול הפנימי או הכאב שמתעורר בא להזהיר אותי -לשמור עלי- ולהגיד לי שאני לא תמיד קשובה לעצמי לרצונות האמיתיים שלי לקצב שלי ושאני הולכת נגד האמת הפימית שלי ככל שאני קשובה יותר ויותר לצרכים שלי ולאמיתיות שבתוכי אני מבינה שאני מתרגלת

 אותנטיות

 

לעיתים אני מקבלת כל מיניי דברים יפים מהחיים , בין אם חומריים או רוחניים ,רכוש , ידע , אנשים בחיי , חוויות משמחות וכו לאט לאט אני צגלה שככל שהדברים האלה נארים אצלי מבלי שאני חולקת אותם עם אחרים -הם מהווים עומס בחיי בד"כ נרקבים ומאבדים את ייעודם ,ככל שאני לומדת לחלוק ולתת את אשר אני מקבלת ככל שאני פחות "שומרת " לעצמי ולומדת להעביר הלאה אני מבינה שאני מתרגלת

נתינה

 

לא פעם ולא פעמיים יש לי תמונה מושלמת בראש של איך הדברים אמורים להיות אמורים להאמר אמורים לקרות ...וב"כ התמונה הזו תמיד התנפצה לי בפרצוף

ככל שהזמן עובר החיים מראים לי שוב ושוב

שיש לי 2 אפשרויות או להסתפק במה שיש או להתלונן על מה שיש ולרצות שיהיה אחרת

ככל שאני מעצימה את הדברים הטובים שקיימים בחיי ונהנת מהחיים כמו שהם אני מבינה שאני משחרת יותר ויותר את המושלמות ומתרגלת

שלמות

 

פעם שהיה לי זמן פנוי הייתי מנסה למלא אותו במשהו שחס וחלילה לא "אפספס" משהו בחיים

בנתיים הייתי מתכננת תכנונים עתידיים כדי למלא את כל מערכת החיים שלי לזמן הקרוב

עם הזמן התעייפתי והחלטתי ללמוד להנות מהזמן הפנוי גם אם זה אומר סתם לשבת כמה שעות בשמש ללא מעש,ולהנות מזה ,בלי לחשוב על מה הייתי יכולה לעשות במקום

משהו בתוכי נח מבפנים ונהיה פחות מורכב עם הזמן הבנתי שאני מתרגלת

פשטות

 

מידיי פעם הייתי מוצאת את עצמי כועסת על החיים על אנשים למה הם מתנהגים ככה -הם לא יודעים שזה פוגע ?,למה הם מדברים ככה ?למה יש פשע בעולם ? למה יש מלחמות ? לאט לאט התחלתי להבין כמה אני לא מבינה וכל רצון להבין את מורכבות העולם או הנפש של מי שעומד מולי הם נשגבים מבינתי - קושי את עצמי אני מבינה ...שיש דברים נסתרים מוצפנים ושהדבר היחידי שנותר לי זה לנסות לסלוח לעצמי ולאחרים כשמשהו בתוכי החל להתרכך לקבל ולסלוח , להבין שאני לא תמיד מבינה הכל ומפסיקה לשפוט הבנתי שאני מתרגלת 

חמלה

 

נתקלתי כבר בכמה מקרים או אנשים ששיתקו אותי ,משהו נעתק בתוכי ,אגור מבפנים לפעמים הייתי סוחבת את זה איתי לשארית היום זה היה ממש משפיע על מצב הרוח שלי וההתנהלות היומית

משהו בפנים היה עצור כאילו "רצף החיים" המשיך בחוץ אבל הפסיק בתוכי

עם הזמן בעיקר דרך תרגול היוגה דברים החלו להתרכך ,בכל מפגש של אתגר -מול אנשים או מצבים יש איזה שקט עמוק שיותר ויותר מלווה אותי -מרחב פנימי של חייות זורמת ,מגנה ועוטפת ,משהו שמרקד בתוכי פנימה והחוצה …חי!!

לאט לאט הבנתי שאני מתרגלת

איך לא ?- נשימה

  מקווה שזה עורר בכם את הערכים והדברים שאתם הייתם רוצים לתרגל בחייכם

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------